יש כל כך הרבה שאלות שחוזרות על עצמן במסע:

האם הצד הגברי מתעורר?
האם הוא מרגיש כמוני?
האם הוא אוהב אותי בכלל?
האם נהיה יחד בסוף?
אז הפרק הזה בא לעשות לכן סדר.

✨ קודם כל – מה זו בכלל התעוררות רוחנית?
לפני שהתעוררנו, כולנו חשבנו ש"אני" זה הגוף שלי. או אולי המחשבות שלי. או הרגשות שלי.
אבל ברגע מסוים במסע, הרבה פעמים מתוך כאב גדול, מתוך הלילה האפל – מתגלה קול שקט ועדין. מין נוכחות אחרת. פתאום את בוכה בלי סוף, ושם, מתחת לבכי, מגיחה עוד ישות. ואת מתחילה להבין – רגע, יש בי עוד משהו. מישהי נוספת.
ואז קורה משהו עדין, עמוק – את מתחילה לזהות שיש בתוכך נשמה. היא הייתה שם תמיד. רק שהרעש של העולם – טראומות, תכנות חברתי, כאב רגשי – הסתיר אותה.
אני זוכרת שברגע שזה קרה לי, אמרתי לעצמי:
"היא תמיד הייתה פה. פשוט לא שמתי לב."

🧘‍♀️ תרגול קטן שיעזור לך לפגוש את הישות הזו בתוכך:
תרגיל 1 – עיני הנשמה:
שבי בנחת. עצמו עיניים.
דמייני שמתחת לחזה שלך – מתחת לאזור הלב – יש זוג עיניים שקטות, לא פיזיות.
פשוט הרגישי שיש שם משהו שמתבונן. שקט. נוכח. יציב.
העיניים האלה לא שופטות. הן פשוט שם. תמיד היו.

תרגיל 2 – שאלת הזהות:
שאלי את עצמך בשקט:
"מי זו שמתבוננת עכשיו בכל המחשבות שלי?"
ותני לתשובה להגיע – לא מהמוח. אלא מהשקט.
פשוט היי שם.

ואם שני התרגילים לא פתחו בך עדיין את החוויה של הישות הפנימית – אני מזמינה אותך לעשות תרגול אחר, יומיומי ועמוק:
בימים הקרובים, כשתדברי עם אנשים – אל תתמקדי במה שהם אומרים.
במקום זה, תסתכלי להם בעיניים. באמת.
בלי לנתח, בלי לשפוט, בלי לנסות להבין מי הם.
פשוט תסתכלי לעיניים.
ותשימי לב – יש פער.
בין מי שהם חושבים שהם – האישיות, הסיפור, המסכה –
לבין המתבונן שנמצא שם עמוק בפנים, ומבקש שיראו אותו.
ברגע שתתחילי לראות אנשים דרך העיניים שלהם,
ולא דרך התחפושת שהם לובשים –
משהו יקרה לך. מבטיחה לך.
משהו בפנים יתחיל להיזכר.

אז עכשיו, אחרי שהבנו למה אנחנו התעוררנו – הגיע הזמן לשאול:
💭 האם גם הצד הגברי מתעורר?
התשובה היא – כן.
אבל… ויש אבל גדול –
הוא לא מתעורר למה שאת חושבת.
הוא לא פתאום קולט שהוא "להבה תאומה".
והוא גם לא יושב לקרוא טקסטים רוחניים ולחפש את עצמו כמו שאת עושה.
הוא אפילו לא תמיד מבין שהוא עובר התעוררות רוחנית.
אז איך זה נראה מהצד שלו?
משהו בחיים שלו מתחיל להתפרק.
לפעמים הכול קורס – עבודה, זוגיות, כסף, בריאות.
ולפעמים רק תחום אחד מתחיל להתערער.
אבל תמיד יש איזו תחושת ריקנות. משהו בפנים מתחיל לאבד טעם.
הוא מרגיש שהוא חי על אוטומט – וזה כבר לא מספק אותו.
לפעמים זה מגיע כדיכאון.
לפעמים זה מתבטא במשיכה פתאומית לדת, או לספרים עם תוכן רוחני, או אפילו סתם שיחות עמוקות עם אנשים שהוא לא חשב שידבר איתם.
אבל הוא לא יודע למה זה קורה לו.
בשונה ממך –
לא כיוונו אותו במודע למסע.
לא הראו לו את המושג "להבות תאומות",
ולא נתנו לו שפה להבין שהוא עובר טרנספורמציה.
אבל הנשמה שלו –
עוברת בדיוק את אותו תהליך.
רק בשפה אחרת.
רק בקצב שלו. הוא לא בהכרח עובר התעוררות רוחנית מואצת. הוא יכול לעבור את זה במשך שנים. אבל, בגלל התקופה שאנחנו כרגע חווים של האצה רוחנית, אני מתחילה לראות שההתעוררויות שלהם והקריסה קורית הרבה יותר מהר וכן במהירות גם בצד השני.
אבל שורה תחתונה – מבחינתו הוא עובר תקופה קשה או שהוא מרגיש אבוד או שהוא צריך להתקרב לאלוהים דרך הדת או טיפול פסיכולוגי או פוסט טראומה וכו׳.
הוא לא קורה לזה התעוררות, אבל הנשמה מתחילה להתעורר מבפנים וזה השלב שבו הוא מתחיל בלי לדעת להזכר מי הוא.

אז חלק מהבנות רוצות לדעת, האם הוא אוהב אותי? חושב עלי? האם זה מתקדם בכלל? האם זה חד צדדי?
והתשובה היא כן, הוא מרגיש אותך, מרגיש את המשיכה האנרגטית הזאת, כל הדברים האלה כן קורים, אבל בזמן שלו ובדרך שלו.

את מתעוררת דרך כאב של אהבה רומנטית.
הוא מתעורר דרך כאב של אובדן שליטה שקשור לחיים שלו.

דוגמא כדי שתבינו קצת מלמעלה מה הוא עובר –
תדמייני שמישהו מקבל מתנה, אבל היא ארוזה, סגורה, בלי פתק הסבר הוא לא יודע שזאת מתנה אז הוא נבהל מתעצבן אולי אפילו בורח ממנה. רק כעבור זמן הוא פותח אותה ורואה את המתנה, את האור, אותך.

אז מה כן הוא חווה ?
הגוף הרגשי עובר ניקוי – דרך משברים פיצוצים או קפיאת חיים.
התודעה שלו חווה ערעור במי שהוא חשב שהוא
הוא מתחיל להרגיש שהוא מחפש משהו גם אם לא יודע מה
ואז הוא מתחיל להזכר מי הוא באמת.
אבל למה זה לא נראה כמו התעוררות?
כי הוא לא יגיד אני מזהה את הנשמה שלי
הוא לא ידבר על צא׳קרות או ישות מתבוננת או תדר
הוא יתנהג כאילו הוא אבוד מבולבל אולי אפילו מתנתק או מנסה לברוח
אבל האגו שלו כן נסדק והאור של הנשמה מתחיל לחלחל.

חשוב להבין, התודעה הגברית עוברת התעוררות דרך חומר, פעולה, כאב תפקודי.
התודעה הנשית – דרך רגש לב ואינטואיציה

אז האם הוא מרגיש כמוני? האם הוא מרגיש את הדבר הזה ?
כן, הוא מתעורר למשיכה פנימית לצד הנקבי אבל בדיוק כמו קודם .. הוא לא תמיד יודע לקרוא לזה בשם
הנשמה שלו שזה הנשמה שלך מזהה את עצמה הצד שלו מתגעגע לתדר שלך גם כשהמוח שלו לא מבין למה.
הוא מרגיש את הקריאה לחזור לאחדות, אבל האגו הפחדים הדפוסים יוצרים עיכוב בין התחושה הפנימית לבין הבחירה החיצונית.
לפעמים זה מורגש ככאב ולא כמשיכה.
הוא מרגיש חוסר שקט כשהוא רחוק ממך אבל לא תמיד מבין שאת המקור לשקט שהוא מחפש והוא יכול להרגיש צורך לברוח ממך כי התדר שלך שובר את השקרים שהוא מספר לעצמו.
אז כן, הוא מרגיש צורך להיות איתך, אבל זה לא תמיד צורך רומנטי קלאסי. לפעמים זה כאב, געגוע לא ברור, עצב לא מוסבר רצון פתאומי לדבר איתך בלי סיבה חלום בלילה שיר שמזכיר לו אותך.
זה צורך עמוק נשמתי לא דווקא מנטלי

אז האם אנחנו צריכות לחכות לו? לחכות שהוא יתעורר?
וכמו שאני אומרת – ואם זה יקח לו 10 שנים? ואם זה לא חלק מהמסע נשמה שלך שתפגשו עכשיו?
את לא שמה את החיים שלך על הולד.
אבל מצד שני, אם את בעיצומו של המסע, אין צורך לצאת לדייטים. תני לעצמך את התקופה של המסע להקדיש רק למסע. להתמסר, להכנע, לנקות את הגוף הרגשי.
גם ככה אם את בעיצומו של המסע ותנסי להכיר גבר אחר אז את תחווי את אותם דברים שחווית עם הלהבה כי הגוף הרגשי שלך עוד לא התנקה.
אז תתמסרי למסע, ואת פשוט תדעי בתוכך שזה יהיה הרגע להכיר מישהו. גם אם זה לא הלהבה. אחרי המסע, תוכלי להכיר מישהו אפילו יותר טוב מהלהבה לא במובן של יותר טוב אלה בחירה נשמתית יותר גבוהה שלך שמחוברת לאני העליון שלך.

אם עברת את המסע שלך, מה אני מציעה לעשות ?
כן – לצאת לדייטים, אבל לא בשביל לברוח מהכאב
אם את יוצאת כדי "לשכוח אותו" או "לסגור את הלב" – זה לא ישרת אותך.
אבל אם את יוצאת מתוך שמחת חיים, סקרנות, פתיחות – זה חלק מההתפתחות שלך.

לא – לשים את החיים שלך על הולד
להישאר קפואה, לחכות שמישהו יתעורר, להימנע מאהבה כי אולי "יום אחד" –
זה בדיוק הפוך מהמטרה של המסע הזה, שהוא להחזיר אותך לשלמות שלך עם עצמך.

את לא צריכה להחליט עכשיו אם תהיי איתו או לא.
את רק צריכה להיות נאמנה לדרך שלך – ולדעת שהנשמה עושה את העבודה שלה גם כשאת לא רואה את זה או לא מרגישה את זה או אותו.

אל תפחדי לצאת לדייטים, להפתח להכיר.
אם את צריכה להיות עם הלהבה התאומה שלך, אני מבטיחה לך שאת תהיי איתו. הוא יחזור, וזה יקרה. אבל את צריכה לוותר על הרעיון של להיות איתו. כי אז את פשוט תשימי את החיים שלך על המתנה

גם אם תהיי בזוגיות – הנשמה תישאר פתוחה, ויום אחד זה יתכנס מחדש.

ואם הוא לא? – אז את לא "מבזבזת זמן" אלא מתקדמת לעבר הגבר שכן תואם אותך.
גם אם הוא ייראה אחרת מהציפייה הראשונית.

להיפתח לחיים: לצאת, לפגוש, לחוות, להיות. לא חייב דייטים – אבל כן תנועה קדימה.

לא לחסום אהבה אחרת – רק להיות כנה
אם את יוצאת לדייט, תגידי לעצמך " אבל אני נותנת לעצמי רשות להרגיש, לבדוק, לחוות."

לכבד את הזמן של שלוקח לו – אבל לא להקריב את שלך
אל תמהרי להתנתק ממנו לגמרי – אבל גם אל תקפיאי את הלב.

אל תחכי לו.
תתפתחי.
ואם הוא שלך – הוא יפגוש אותך כשזה יהיה הזמן המתאים.

עכשיו שאלה שאת בטח שואלת את עצמך? אבל אם אני הגעתי לאחדות הוא לא אמור להיות בתדר הזה גם?

ברגע שאת מגיעה לתדר אחדות –
את עולה למקום שבו אין הפרדה אמיתית בינך לבינו.
את מרגישה שלמות פנימית

אין יותר "אני והוא" – יש אחד

את מרגישה אותו, מרגישה אותך, מרגישה את האלוהות זורמת דרכך

ברמה הנשמתית – אין פער ביניכם.
כי הנשמה  כבר מחוברת. זה אותה נשמה.
מה שהשתנה – זה את.
המודעות שלך התרחבה – ואת פוגשת אותו במישור הגבוה.

אבל – בגוף, בתודעה האנושית, הוא אולי עדיין לא שם
וזה חשוב להבין:
העובדה שאת בתדר של אחדות, לא אומרת שהמיינד שלו והבחירה החופשית שלו הצטרפו לשם עדיין.

כי הוא – עדיין בתהליך ניקוי, התבוננות, שבירה של האגו.
הנשמות יכולות להיות באחדות
אבל האישיות שלו – עוד לא יודעת לחיות שם.
וזה לא הופך אותו לפחות אהוב, או אותך ל"מתקדמת יותר" –
זו פשוט תזמורת של תהליכים שונים.
את ניגנת בתו הגבוה עכשיו –
הוא עדיין מכוון את הכלי.

תחשבי על הצגה.
מאחורי הקלעים – את והוא כבר יודעים שאתם הדמויות הראשיות. אתם בברית. אתם מחוברים.
אבל על הבמה – הדמות שלו עוד לא יודעת את זה.

היא עוד מחפשת, בורחת, שוכחת.
אז את יודעת כבר. את שם.
אבל את נותנת לדמות שלו את הזמן להתעורר על הבמה.
מה המשמעות של זה?
ככל שאת עוגנת בתדר של אחדות –
את מחזיקה את השדה גם עבורו
(זו הסיבה שלפעמים מרגיש שהוא “נרגע” או “מרגיש אותך” מרחוק)

אבל אל תצפי מהגוף שלו להגיב כמו הנשמה שלו.
הוא עוד לומד לתרגם את האור הזה למעשים.

אז מה לעשות בזמן הזה?
להמשיך לחיות מתוך אחדות

לא לחפש הוכחות ממנו

ולא להתאכזב כשהוא מגיב מהאגו